שטיינברג נ' כלל חברה לביטוח בע"מ-חיפה

פסק דין

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת ישראל קראי-גירון) מתאריך 23.8.10 בתקי אזרחי 12908/07.

המערער היה בעלים של מכונית אשר נרכשה בסיוע של מימון שקיבל המערער מבנק ירושלים בע"מ ועל כן היתה משועבדת לבנק. בתאריך 7.6.06 נגנבה המכונית ועל כך הגיש המערער תביעה לקבלת תגמולי הביטוח מהמשיבה, אשר ביטחה את הרכב.

תגמולי הביטוח שולמו בסופו של דבר למערער רק בתאריך 11.12.06 ולטענת המערער נעשה הדבר באיחור ניכר וגרם לו נזקים והוצאות ועל כן הגיש תביעתו לבית המשפט קמא ועתר לכך שהמשיבה תחוייב בהוצאותו וסכום של 104,991 ₪.

המשיבה התגוננה בנימוק כי הטיפול בתביעתו של התובע נעשה כראוי וללא כל עיכוב, ואם נגרם עיכוב בתשלום תגמולי הביטוח, כי אז נובע הדבר מכך שאצל המשיבה התקבלו צווים שניתנו על ראש ההוצל"פ לעיקול הזכויות של המערער לקבל את תגמולי הביטוח. לטענת המשיבה, המערער, באמצעות בא כוחו, הסכים, שתגמולי הביטוח ישולמו לבנק ירושלים רק לאחר הסרת העיקולים מכיוון שאלו הוסרו רק בחודש דצמבר 2006, בוצע תשלום באותה עת.

לוח הזמנים הקשור לתביעתו של המערער הוא כדלקמן:

א.בתאריך 7.6.06 נגנבה מכוניתו.

ב.בתאריך 12.6.06 הודיע המערער למשיבה על גניבת המכונית.

ג.בתאריך 27.6.06 התקבלה אצל המשיבה דרישתו של ב"כ המערער לתשלום תגמולי הביטוח.

ד.לאחר מכן ביקשה המשיבה מהמערער לעמוד לבדיקת פוליגרף.

ה.בתאריך 3.8.06 הודיע בא כוחו של המערער שאינו מוכן לעבור בדיקת פוליגרף.

ו.בתאריך 7.8.06 הודיעה המשיבה כי אישרה את תביעתו של המערער לקבלת תגמולי הביטוח.

ז.בתאריך 13.8.06 הודיע המערער למשיבה כי הוא פועל להסרת העיקולים שהוטלו על זכותו לקבל את תגמולי הביטוח.

ח.בתאריך 4.10.06 התקבל אצל המשיבה מכתב ב"כ המערער לפיו הוא מסכים שתשלום תגמולי הביטוח יבוצע לאחר שיוסרו העיקולים.

ט.בתאריך 11.12.06 ב"כ המערער העביר למשיבה רישיון רכב "נקי מעיקולים" ואז בוצע תשלום תגמולי הביטוח.

ב"כ המערער טען שאילו המשיבה לא היתה דורשת מלכתחילה את דרישתה הלא חוקית כי המערער יעבור בדיקת פוליגרף, כי אז באותה עת היה מוטל על זכותו של המערער עיקול אחד בלבד בסכום נמוך יחסית. ואולם, משהעלתה המשיבה את דרישתה לבדיקת הפוליגרף, גרם הדבר לעיכוב ובכך שבתקופת העיכוב הוטלו שני עיכובים נוספים, מה עוד שהדבר גרר את המשיב להוצאות שונות כגון תשלום שכר טרחה לעו"ד ושכירת רכב חלופי. לכך אוסיף, כי המערער טען, שאף חישוב התגמולים המגיעים לו נעשה בחסר והיה על המשיבה להביא בחשבון את העובדה שמספר הקמ"ש של המכונית שנגנבה היה נמוך ולהוסיף על שומת שוויה שנעשתה על פי מחירון "לוי יצחק" שיעור של 10%.

כאמור, ב"כ המשיבה טוענת כי אין להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא.

לאחר ששקלתי את טענות ב"כ הצדדים ולאור לוח הזמנים שפירטתי לעיל בו טופלה תביעתו של המערער, הנני סבור כי אין מקום להתערב בפסק הדין של בית משפט קמא. עיקר העיכוב נגרם בשל כך שזכותו של המערער עוקלה והיה דרוש זמן כדי להסיר את העיקולים, דבר שהמערער טיפל בו באמצעות בא כוחו.

אין אני מקבל את טענת ב"כ המערער כי מכיוון שהרכב היה משועבד לבנק ירושלים, כי אז היה על המשיבה להעביר את תגמולי הביטוח לבנק ירושלים משום שהשעבוד גובר על העיקול, והטעם לכך שאין אני מקבל טענה זו הוא, שהמשיבה לא יכולה היתה להתעלם מצווים שיפוטיים שהתקבלו אצלה. אפשר והיה מקום כי תנקוט בהליך של "טען ביניים", אך בהליך שכזה יכול היה גם המערער לנקוט.

בכל הנוגע לשומת שווי המכונית, מצוי בתיק בית המשפט קמא מסמך לפיו בחודש פברואר 2006 מספר הקמ"ש היה 20,200, דבר המלמד על כך שעד לאותה עת נסעה המכונית את המרחק הממוצע לפיו השמאי לוי יצחק עורך את המחירון ועל כן לא היה מקום להוסיף תוספת עבור קמ"ש נמוך.